חוק היסוד שהתאמצנו לא לחוקק

בלב סערת הבחירות, מדינת ישראל של 2015 ניצבת בפני כרסום מדוד והדרגתי במאזן הדמוקרטיה הפורמלית והדמוקרטיה המהותית. היסודות הבסיסיים של הדמוקרטיה הישראלית מצטמצמים להמולה שאנחנו קוראים לה בחירות כלליות, לריבוי מפלגות שהופך כאן לסמל לסקטוריאליות ולא לפלורליזם, להכרעת הרוב ששוכחת לפעמים שיש גם מיעוט, להפרדת רשויות שנפגמת (ע.ע. ועדת השרים לענייני חקיקה שהפכה לסמכות היברידית מחוקקת-מבצעת) ושלטון חוק שמוטל בספק. היסודות המהותיים של הדמוקרטיה: זכויות האדם, חירויות האזרח והשוויון נדחקים לשוליים, מוטלים אי שם מאחורי הקלעים של כפייה דתית, שנאה וגזענות.

מאז 1948 מדינת ישראל התנהלה בשיטה של פשרות הרות גורל והתחמקות מדיונים מעמיקים: מאותה חלופת מכתבים שהוכתרה כ"סטטוס-קוו" ביחסים בין חילונים לדתיים ועד לחוק השוויון בנטל מבית מדרשן של הועדות הפרלמנטריות פלסנר-פרי-שקד, שמעקר את השוויון הבסיסי מחוק שירות הביטחון (1949). רגע לפני שהולכים לקלפי, הנה כמה דברים ששכחנו.

שוויון בחצי התורן

הרעיון הדמוקרטי נשען על שני ערכי יסוד: חירות ושוויון. במדינת ישראל המשוסעת והמפולגת, ערך השוויון הורד לחצי התורן. האיזון בין חירות לשוויון מופר ברמות שונות: יוזמות חקיקה סקטוריאליות ופופוליסטיות, היעדר חוקה וחוסר רצון לגבש מערכת ערכים דמוקרטית נוקשה, שתהווה בסיס רחב לחיים המשותפים כאן. לפי מגילת העצמאות, חוקת מדינת ישראל הייתה צריכה להיות מנוסחת עד ל-1 באוקטובר 1948. 67 שנות עצמאות, 67 שנים ללא חוקה. התמרורים בדרך לשוויון הוצבו פעמים רבות ע"י בית המשפט העליון, על רקע אוזלת ידה של הכנסת.

שוליות הזכות לשוויון מבטאת את היתרון המצטבר שגורפת הדמוקרטיה הפורמלית מול הדמוקרטיה המהותית. פרופ' רות גביזון כתבה במאמר "זכויות אדם ודמוקרטיה":

דמוקרטיה מהותית עשויה…לבקש להגביל את הדמוקרטיה הפורמלית שבתוכה, כדי לא לפגוע באותן זכויות אזרח (בעיקר של מיעוטים), שעקרון הרוב הרגיל לא היה מבטיח את הגנתן. אחת מן הדרכים שבהן מקובל לעשות זאת היא חקיקתה של מגילת זכויות נוקשה – המגבילה את כוחו של המחוקק לפגוע על ידי הצבעת הרוב בזכויות יסוד של המיעוט; אחד מן הוויכוחים הגדולים בתורת המדינה הוא – האם הגבלה כזאת מתיישבת עם הדמוקרטיה. הוויכוח הוא…בין הדמוקרטיה הפורמלית לבין המהותית. מבחינת ההגנה על זכויות האדם, התפיסה המהותית של הדמוקרטיה היא זו המאפשרת גיוס מלא, יציב ועמוק יותר של המערכת המשפטית. בשיטה של דמוקרטיה פורמלית תוגנה זכויות האדם של מיעוטים, מזדמנים או קבועים, רק אם הרוב יסכים מרצונו שלא לפגוע בהן.

במדינה שבה מתירים את דמה של חברת כנסת ערבייה, אשר מתירה את דמם של חיילי צה"ל ("ואני חושבת שהאם-16 והטנקים וההפצצות מהאוויר, כאשר הורגים עשרות ומאות, הם יותר טרוריסטים מאשר הסכין. האם-16 וההפצצות הורגים יותר אדם מאשר הסכין והם יותר טרוריסטים"), ברור כי התרבות הדמוקרטית אינה שוטפת את הרחובות. במדינה שבה ראש הממשלה מכריז על "מזימות להפלת השלטון" כל אימת שהוא נתקל בחופש ההתאגדות ויוזמות חברתיות א-מפלגתיות אך פוליטיות, ברור כי המדרון חלקלק.

לפי מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2014, 38.9% מהיהודים מאמינים שהרכיב היהודי של המדינה חשוב יותר מהרכיב הדמוקרטי, 33.5% מהיהודים מאמינים שהרכיב הדמוקרטי יותר חשוב מהרכיב היהודי, ורק כרבע מהמרואיינים החשיבו את שניהם במידה שווה. גם השוויון שניסינו לבנות בהגדרת אופייה של המדינה – נמצא מחוץ לקונצנזוס.

מתוך: אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. קישור: goo.gl/WVUK6O.
מתוך: אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. קישור:
goo.gl/WVUK6O.

באותו מדד קיים גם רוב גורף לעמדה שהחלטות גורליות למדינה צריכות להתקבל ברוב יהודי בלבד – הן בנושאי שלום וביטחון (כ-74%) והן בנושאי כלכלה וחברה (61%). כנראה שרבים מהיהודים שכחו שיש כאן מיעוט ערבי המהווה כ-20% מהאוכלוסייה הכללית. לצד זאת, דתיים שכחו שיש כאן חילונים. אשכנזים שכחו שיש כאן מזרחים. חברי כנסת שכחו שהם נציגים נבחרים, והם מבשלים לנו תבשילים שאנחנו לא בהכרח רוצים לאכול. הם יימכרו אידיאולוגיה, ערכים וחזון תמורת נזיד עדשים ששמו קואליציה. זה כבר קרה בעבר.

אובדן החירות בין חוק מצב חירום לרבנות הראשית

ערך החירות לא היה חסין בפני אותו כרסום מזיק. תקנות מצב חירום נותרו על כנן פעם אחר פעם, משום שהסדרים כמו עבודה בשעות נוספות ומעצרים מנהליים לא יכולים להתקיים בלעדיו. חברי הכנסת ממשיכים להוסיף לזילות המתמשכת חקיקה שתאפשר, הפלא ופלא, יציאה ממצב חירום לאומי. המצב כיום: באותה נשימה שמאפשרת לעובד לעבוד שעות נוספות, הרמטכ"ל רשאי למנות מינויים שרירותיים ושר הביטחון יכול לאסור על תנועת כלי רכב מנועיים ולעצור את שירותי הדואר.

ספר החוקים העמוס של מדינת ישראל, נערה צעירה בת 67 בעולם האומות המאוחדות, מתהדר בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), חוק הרבנות הראשית לישראל, חוק חג המצות, חוק שירותי הדת היהודיים וחוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב. הוא אינו מתהדר בחוק העוסק בחופש הדת וחופש מדת, בחופש להינשא או בנישואים אזרחיים, וחמור לא פחות – בעיגון עיקרון השוויון. גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו מזכיר את המילה "שוויון" או אילו מהטיותיה, וכל ניסיון של חברי כנסת לתקן את העוול נתקל בחוסר עניין במקרה הטוב ובהתנגדות במקרה הרע.

מתוך: אתר הכנסת
מתוך: אתר הכנסת

ב-2006 הוגשה על שולחנו של יו"ר הכנסת הצעת חוק יסוד: השוויון של דב חנין, מוחמד ברכה וחנה סוויד (חד"ש). מאז היא מוחזרה כמה פעמים בעיקר ע"י סיעות ערביות, שונתה להצעת חוק יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית והפכה לפרסונלית כלפיה, הגיעה להצבעה בקריאה טרומית ביוני 2013 ונפלה ברוב של 58 מתנגדים (הליכוד, יש עתיד, התנועה, הבית היהודי ורוב חברי ישראל ביתנו) מול 34 תומכים (העבודה, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש, בל"ד, מרצ). הצעות נוספות של ח"כ אחמד טיבי (חוק יסוד שוויון ושותפות אזרחית מלאה) וח"כ אילן גילאון (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו תיקון – שוויון וחופש ביטוי ומחשבה) לא קודמו להצבעה במליאה. ב-2012 יזמה ח"כ מרינה סולודקין ז"ל (קדימה) תיקון להצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שיעגן בו שוויון בין המינים. ההצעה עברה בקריאה טרומית של 17 תומכים ללא מתנגדים. על התומכים נמנו ח"כים מהליכוד, מפלגת העבודה, חד"ש, ישראל ביתנו, ש"ס והאיחוד הלאומי. תמיכה מקצה לקצה. מאז היא לא קודמה.

ניכוס הרכיב "היהודי" כרכיב דתי באופן אוטומטי מאפשר זה שנים לתהליך של כפייה דתית לכל היותר והעדפה דתית לכל הפחות. הוא מוסיף לאותו כרסום בערכי היסוד של הדמוקרטיה. במאמר "גבולות מיסוד הדת" של פרופ' גדעון ספיר הוא מציין:

משטרים דמוקרטיים צריכים אפוא לקבוע את כללי המשחק החוקתיים ביחסיהם עם הדת. העמדה שביקשתי לבסס במאמר זה היא שהמערכת החוקתית באותן מדינות לא צריכה לכלול כמעט שום עיקרון ייחודי להסדרת יחסי הדת והמדינה. אין כל סיבה להעניק לדת הגנות מיוחדות נוסף על אלה שראוי להעניק לתופעות מקבילות שמקורן אינו דתי, אך בה במידה כמעט אין להטיל על הדת מגבלות מיוחדות מלבד אלה שיחולו על תופעות מקבילות שאינן דתיות. המגבלה הייחודית היחידה שניתן לחשוב עליה, חובת הפרדה מוסדית בין המדינה לדת, היא כזו שדווקא לדת ולאדם הדתי יש אינטרס חזק לקבל. בראשיתה של המאה העשרים ואחת, הגיע הזמן שנתחיל לדבר על ״נורמליזציה״ של הדת.

המיזוג העמוק בין הדת והמדינה מונע מהחילונים חירויות בסיסיות, ובמקביל מעלה על נס את חוסר השוויון בין המלכה אורתודוקסיה לנתינים קונסרבטיביים, רפורמים ועוד. השאיפה התנ"כית להיות "אור לגויים" ו"עם סגולה" הביאה אותנו למקום נוח ומסוכן באמצע: לפי מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט (2014) ישראל מדורגת במקום ה-36 בעולם ונחשבת ל"דמוקרטיה עם פגמים". באחד מהפרמטרים, חירויות הפרט, היא משתרכת אחרי מדינות כמו גאנה, אינדונזיה ואוגנדה.

רשימה משותפת של אדישות

יכול להיות שהגיע הזמן להזכיר לחברי הכנסת שאנחנו הריבון והם הכלי למימוש שאיפותינו. מחברי הכנסת הערבים שעסוקים יותר בפלסטינים ופחות בערבים אזרחי ישראל, דרך יאיר לפיד שמבטיח ומקיים חצי במקרה המעולה, מבטיח ולא מקיים במקרה הטוב; או מבטיח, לא מקיים ומשקר במקרה הרע; וכלה בראש הממשלה, ביבי נתניהו "מלך ישראל", שחושב שעיתונאים הם שכירים בחצר ארמונו וגורם לכולנו לחשוב על ברלין כיעד להגירה ולא כיעד תיירותי. חברי הכנסת אמורים לייצג אותנו, אך מפלגות מוכרות אותנו עבור כיסא פעם אחר פעם. יכול להיות שהגיע הזמן לומר: נכשלתם. תקנו את מה שאנחנו נגיד לכם לתקן. שמרו על העקרונות שאתם מתפארים בהם במצעים, במילים, בהכפשות מול אחרים. הפסיקו להתפתל כשהחלטות הרות גורל עומדות על הפרק.

יכול להיות שהגיע הזמן לשבור את הכלים. בטוח שהגיע הזמן להחליט. מדינת ישראל, הממשלה, הכנסת והציבור יושבים ברשימה אחת שיש לה מכנה משותף אחד ברור: האדישות. היא פופולרית, היא צוברת תאוצה, אבל היא לא טבעית ממש כמו התנועה האיסלאמית מחובקת עם חד"ש או ברוך מרזל מחובק עם פרופסור זאב שטרנהל. מזה שנים אנו נמנעים לקיים משפט שלמה מעמיק ובוחרים לחצות את התינוק בכל מחלוקת. פעם מושכים לכאן, פעם מושכים לשם. אולי הגיע הזמן לבחון גם את שיטת הממשל, שברירית וייצוגית ככל שתהיה, שמאלצת חתימה על הסכמים קואליציוניים סחטניים וחסרי מעוף. עכשיו זה באופנה לא להתנצל, אז אפשר להגיד בלי להתנצל: הגיע הזמן להפריד את הדת מהמדינה, הגיע הזמן לאפשר נישואים אזרחיים, הגיע הזמן לסיים כל סוג של אפלייה, לחוקק חוקה, לקרוא לשוויון, לקרוא לחירות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s